סרקופניה: איבוד מסת שריר בגיל השלישי והטעויות הנפוצות בתזונה ובפעילות
איבוד שריר עם הגיל אינו גזירת גורל. המחקר מראה מה באמת עוזר, ואילו טעויות בתזונה ובפעילות מאיצות את החולשה.
רבים מכירים את המצב: הורה מבוגר שמתחיל להתקשות לקום מהכורסה, שהולך לאט יותר, שמבקש עזרה בנשיאת שקיות. לעתים קרובות מייחסים זאת ״לגיל״, ומשלימים עם המצב. אבל מאחורי התופעה עומדת תופעה רפואית מוגדרת בשם סרקופניה, כלומר אובדן מתקדם של מסת השריר ושל כוחו. בעשורים האחרונים הפכה הסרקופניה לנושא מחקר מרכזי ברפואה הגריאטרית, משום שהיא קשורה לנפילות, לשברים, לאשפוזים ולאובדן עצמאות. החדשות הטובות הן שהיא ניתנת למניעה ולטיפול במידה רבה, בתנאי שנמנעים מכמה טעויות נפוצות.
מה זו סרקופניה ואיך מאבחנים אותה
מסת השריר מתחילה לרדת בהדרגה כבר מגיל ארבעים בערך, והקצב מואץ אחרי גיל שבעים. לא כל ירידה היא מחלה, אבל כשהיא פוגעת בכוח ובתפקוד מדברים על סרקופניה. האבחון נשען בדרך כלל על שילוב של מדידת כוח, למשל כוח לחיצת יד במכשיר ייעודי, מבחני תפקוד כמו מהירות הליכה או קימה חוזרת מכיסא, ולעתים גם הערכה של מסת השריר בבדיקות הדמיה.
במרפאות גריאטריות רבות בישראל משתמשים היום בשאלונים קצרים לזיהוי ראשוני. אם אתם מבחינים אצל עצמכם או אצל הורה בירידה בכוח, בהאטה בהליכה או בנפילות חוזרות, כדאי להעלות את הנושא מול רופא המשפחה ולבקש הערכה.
המשמעות הקלינית רחבה: סרקופניה קשורה לסיכון מוגבר לנפילות ולשברים, להחלמה איטית יותר אחרי ניתוחים ואשפוזים, ולתלות גוברת בעזרה בפעולות יומיומיות. לכן גריאטרים רואים בכוח השריר מדד בריאותי חשוב לא פחות מלחץ הדם או מרמת הסוכר.
הטעות הראשונה: לאכול פחות חלבון עם הגיל
מבוגרים רבים אוכלים פחות, ולעתים קרובות דווקא החלבון הוא הראשון לרדת מהצלחת. ארוחת בוקר של תה ועוגייה וארוחת ערב של לחם עם ממרח הן תמונה מוכרת. המחקר מצביע על כך שגוף מבוגר זקוק לעתים לכמות חלבון גבוהה יותר מזו של צעירים, כדי לבנות ולשמר שריר, בשל תופעה המכונה ״עמידות אנבולית״.
לא פחות חשוב מהכמות הוא הפיזור: מחקרים מצביעים על יתרון בחלוקת החלבון בין הארוחות, במקום ריכוזו בארוחה אחת. מקורות טובים כוללים ביצים, מוצרי חלב, דגים, עוף, קטניות וטופו. עם זאת, מבוגרים עם מחלת כליות צריכים לקבוע את צריכת החלבון עם רופא או דיאטנית, ולכן לא מומלץ להגדיל אותה בלי ייעוץ.
הטעות השנייה: להסתפק בהליכה בלבד
הליכה היא פעילות מצוינת לבריאות הלב, למצב הרוח ולשמירה על ניידות, אבל לבדה היא בדרך כלל אינה מספיקה לבניית שריר. המחקר בתחום ברור במיוחד: אימוני כוח, כלומר תרגילים נגד התנגדות, הם ההתערבות היעילה ביותר נגד סרקופניה, גם בגילאים מתקדמים מאוד.
אימוני כוח אינם חייבים להיות בחדר כושר. גומיות התנגדות, משקולות קלות, קימה וישיבה חוזרת מכיסא ועלייה במדרגות הם תרגילים יעילים. המפתח הוא התקדמות הדרגתית ועקביות, כמה פעמים בשבוע. רצוי להתחיל בהדרכת פיזיותרפיסט או מאמן שמכיר עבודה עם מבוגרים, במיוחד כשיש מחלות לב, כאבי מפרקים או בעיות שיווי משקל.
מבוגרים רבים חוששים שאימוני כוח יגרמו לפציעות, אבל מחקרים שנערכו גם בקרב בני תשעים ומעלה הראו שבפיקוח מתאים מדובר בפעילות בטוחה ומועילה, שמשפרת את הכוח, את מהירות ההליכה ואת היכולת לבצע פעולות יומיומיות. החשש הגדול יותר הוא דווקא מהימנעות מפעילות.
הטעות השלישית: לחשוב שתוסף אחד יפתור את הבעיה
על המדפים ניתן למצוא אבקות חלבון, תוספי חומצות אמינו, ויטמין D ומוצרים רבים נוספים שמבטיחים ״לחזק את השרירים״. חלק מהתוספים נבדקו במחקרים עם תוצאות מעורבות, והמסקנה הכללית היא שהם עשויים לעזור בעיקר כשמשלבים אותם עם פעילות גופנית ועם תזונה מאוזנת, ולא כתחליף.
ויטמין D, למשל, חשוב לבריאות העצם והשריר, אבל התועלת של נטילת תוסף ברורה בעיקר אצל מי שיש לו חסר. לכן מומלץ לבדוק רמות בדם ולקבל המלצה ממוקדת מרופא, ולא ליטול תוספים במינונים גבוהים על דעת עצמכם.
הטעות הרביעית: לא לשים לב לירידה במשקל
ירידה לא מתוכננת במשקל אצל מבוגר אינה תמיד סימן טוב. היא עלולה להעיד על אובדן שריר, על בעיות בלעיסה ובבליעה, על דיכאון, על תופעות לוואי של תרופות או על מחלה שטרם אובחנה. כדאי לשקול את עצמכם מדי פעם ולדווח לרופא על ירידה משמעותית.
מנגד, גם עודף משקל אינו מגן מפני סרקופניה. קיים מצב המכונה ״השמנה סרקופנית״, שבו לצד עודף שומן יש מסת שריר נמוכה. במצב כזה דיאטה חריפה בלי פעילות גופנית עלולה להחמיר את אובדן השריר, ולכן ירידה במשקל אצל מבוגרים צריכה להיעשות בליווי מקצועי ובשילוב אימוני כוח.
גם בריאות הפה משפיעה: שיניים חסרות או תותבות שאינן מתאימות גורמות למבוגרים להימנע ממזונות עשירים בחלבון כמו בשר ועוף. ביקור אצל רופא שיניים והתאמת מרקם המזון יכולים לשפר את התזונה בצורה משמעותית.
הטעות החמישית: לשכב יותר מדי אחרי מחלה או אשפוז
תקופות של מנוחה ממושכת, למשל אחרי אשפוז או מחלה חריפה, מאיצות מאוד את אובדן השריר אצל מבוגרים. ימים ספורים במיטה עלולים לגרום לירידה משמעותית בכוח. לכן בבתי חולים רבים מעודדים היום ניידות מוקדמת, ומשפחות יכולות לעזור בעידוד ההורה לשבת, לקום וללכת במסדרון בהתאם להנחיות הצוות.
אחרי השחרור כדאי לברר זכאות לפיזיותרפיה או לשיקום, ולא להניח שהכוח ״יחזור לבד״.
לסיכום, סרקופניה אינה גזירת גורל של הזִקנה. שילוב של אימוני כוח מותאמים, צריכת חלבון מספקת ומפוזרת, הימנעות מתקופות ממושכות של חוסר תנועה ומעקב רפואי יכול לשמר את הכוח והעצמאות לאורך שנים. לפני שינוי משמעותי בתזונה או בפעילות, במיוחד כשיש מחלות רקע, מומלץ להתייעץ עם רופא המשפחה, עם דיאטנית קלינית ועם פיזיותרפיסט.