תואר שני ודוקטורט במחקר ביו רפואי: הטעויות בבחירת מנחה ומעבדה ואיך להימנע מהן
הבחירה במנחה ובמעבדה תשפיע על שנים של מחקר ועל הקריירה כולה. אלו הטעויות הנפוצות של סטודנטים לתואר מחקר במדעי החיים והרפואה.
תואר מחקר במדעי החיים או ברפואה, בין אם תואר שני עם תזה ובין אם דוקטורט, הוא אחד הצעדים המשמעותיים ביותר בדרך לקריירה במחקר ביו רפואי, בתעשיית הפארמה, בחברות הביוטכנולוגיה או בבתי החולים. בישראל פועלים מוסדות מחקר מובילים בתחום, ומאות סטודנטים מתחילים מדי שנה מסלולי מחקר. אבל בניגוד לתואר הראשון, שבו המסלול מובנה יחסית, בתואר מחקר ההחלטות האישיות משפיעות מאוד על החוויה ועל התוצאה. הבחירה במנחה, במעבדה ובנושא המחקר תקבע לא רק מה תלמדו, אלא גם איך תרגישו בשנים הקרובות ולאן תוכלו להתקדם. במאמר הזה נסקור את הטעויות הנפוצות של סטודנטים בשלב הבחירה ובמהלך התואר, ונציע דרכים להימנע מהן.
טעות ראשונה: לבחור לפי הנושא בלבד
סטודנטים רבים מתאהבים בנושא מחקר מסוים, ובוחרים מעבדה רק משום שהיא עוסקת בו. הנושא חשוב, כמובן, אבל במחקר הוא משתנה לעיתים קרובות: פרויקטים מתפתחים לכיוונים לא צפויים, ניסויים לא מצליחים ושאלות חדשות עולות. מה שנשאר קבוע לאורך התואר הוא המנחה, הסביבה במעבדה והתרבות של הקבוצה.
מחקרים על שביעות רצון של דוקטורנטים מצביעים על כך שהיחסים עם המנחה הם אחד הגורמים המשפיעים ביותר על ההצלחה ועל הרווחה הנפשית לאורך התואר. לכן כדאי לשקלל את הנושא יחד עם הסגנון של המנחה ועם האווירה במעבדה, ולא לבחור לפי הנושא לבדו.
טעות שנייה: לא לדבר עם חברי המעבדה
הפגישה עם המנחה היא חשובה, אבל היא מציגה רק צד אחד של התמונה. הדרך הטובה ביותר להבין איך באמת נראים החיים במעבדה היא לדבר עם הסטודנטים והחוקרים שעובדים בה כבר עכשיו, ואם אפשר גם עם בוגרים שסיימו.
שאלות שכדאי לשאול אותם:
- כמה זמן המנחה זמין לפגישות ולשאלות.
- איך מתקבלות החלטות על כיוון המחקר ועל פרסומים.
- כמה זמן לוקח בממוצע לסיים את התואר במעבדה.
- לאן הגיעו הבוגרים, באקדמיה ובתעשייה.
- איך האווירה בין חברי הקבוצה, והאם יש שיתוף פעולה.
תשובות כנות לשאלות האלה שוות יותר מכל מצגת על המעבדה.
טעות שלישית: להתעלם מהמימון ומהתנאים
סטודנטים לתארים מתקדמים במדעים מקבלים בדרך כלל מלגה, אבל הגובה, המשך והתנאים משתנים בין מוסדות ובין מעבדות. כדאי לברר מראש מה גובה המלגה, לכמה שנים היא מובטחת, אם יש דרישה ללמד או לעבוד כעוזר הוראה, ומה קורה אם התואר מתארך.
גם המימון של המעבדה עצמה חשוב. מעבדה עם מענקי מחקר פעילים תוכל לממן ניסויים, ציוד והשתתפות בכנסים. מעבדה שנמצאת בקשיי מימון עלולה להגביל את ההתקדמות. זו שאלה לגיטימית לשאול את המנחה בפגישת ההיכרות.
טעות רביעית: לא להגדיר ציפיות מההתחלה
אי הבנות בין סטודנט למנחה הן מקור נפוץ לתסכול. כמה שעות מצופה לעבוד, באיזו תדירות ייפגשו, מי יהיה בסדר הכותבים במאמרים, מתי צפוי הסיום. כשהדברים האלה לא מדוברים, כל צד מניח הנחות משלו.
כדאי לקיים שיחה מסודרת על הציפיות בתחילת הדרך, ולחזור עליה מדי פעם. מוסדות רבים מעודדים היום הסכם הנחיה בכתב, ויש להם ועדות מלוות שתפקידן לעקוב אחר ההתקדמות ולסייע במקרה של קשיים. כדאי להכיר את המנגנונים האלה ולהשתמש בהם.
טעות חמישית: להסתגר במעבדה
המחקר יכול להיות תובעני מאוד, וקל לשקוע בעבודה היומיומית ולשכוח את התמונה הרחבה. אבל הקריירה אחרי התואר תלויה לא רק בתוצאות המחקר, אלא גם בקשרים, במיומנויות ובחשיפה. סטודנטים שמשתתפים בכנסים, מציגים את עבודתם, משתפים פעולה עם מעבדות אחרות ומפתחים מיומנויות משלימות, מגיעים לשוק העבודה בעמדה טובה יותר.
בעידן הנוכחי, מיומנויות כמו ניתוח נתונים, תכנות, כתיבה מדעית ועבודה עם כלים חישוביים מבוקשות מאוד גם באקדמיה וגם בתעשייה. כדאי לנצל את התואר כדי לרכוש אותן, גם אם הן לא חלק מרכזי מהפרויקט.
טעות שישית: לא לתכנן את היום שאחרי
סטודנטים רבים מניחים שהדרך הטבעית אחרי הדוקטורט היא פוסט דוקטורט וקריירה אקדמית. בפועל, רק חלק מבוגרי הדוקטורט נשארים באקדמיה, ורבים משתלבים בתעשיית הפארמה, בחברות מכשור רפואי, בחברות ביוטכנולוגיה, בבתי חולים, ברגולציה, בהשקעות ובתחומים נוספים.
כדאי להתחיל לחשוב על הכיוון כבר במהלך התואר: לדבר עם בוגרים שבחרו מסלולים שונים, להשתתף בימי קריירה ובאירועים של התעשייה, ולבחון אם יש מיומנויות שכדאי לפתח כדי להתאים לכיוון שמעניין אתכם.
טעות שביעית: להזניח את הבריאות הנפשית
סקרים בעולם מצביעים על שיעורים גבוהים של לחץ, שחיקה וחרדה בקרב סטודנטים לתארים מתקדמים. כישלונות בניסויים, אי ודאות, לחץ לפרסם ובידוד חברתי הם חלק מהחוויה של רבים. חשוב לזהות את הסימנים מוקדם ולפנות לעזרה, במסגרת שירותי התמיכה של האוניברסיטה או אצל איש מקצוע.
שמירה על שגרה, על קשרים חברתיים מחוץ למעבדה ועל פעילות גופנית אינה מותרות, אלא חלק מהיכולת להתמיד ולהצליח בתואר ארוך ותובעני.
טעות שמינית: לחשוש לשנות כיוון
לפעמים, למרות כל ההכנה, מתברר אחרי כמה חודשים שהמעבדה או הנושא אינם מתאימים. יש סטודנטים שממשיכים בכל זאת, מתוך חשש לאכזב או לבזבז זמן, ומוצאים את עצמם שנים במסלול שאינו מתאים להם. מעבר מעבדה בשלב מוקדם הוא לא כישלון, ובמוסדות רבים יש מנגנונים מסודרים שמאפשרים זאת.
אם אתם מרגישים שמשהו לא עובד, כדאי לפנות קודם לשיחה כנה עם המנחה, ואם אין פתרון, לוועדה המלווה או לרכז התוכנית. החלטה מוקדמת חוסכת לעיתים קרובות שנים של תסכול.
לסיכום, תואר מחקר במדעי החיים והרפואה הוא הזדמנות לתרום לידע המדעי ולבנות קריירה מרתקת. כדי שהשנים האלה יהיו מוצלחות, בחרו מנחה ומעבדה בקפידה, דברו עם חברי הקבוצה, הגדירו ציפיות, פתחו מיומנויות משלימות ותכננו מראש את הצעד הבא.