מה קורה במוח כשצופים בסרט אימה: המחקר על פחד, דופק והנאה
למה אנחנו נהנים להיבהל בקולנוע? מחקרי מוח ופיזיולוגיה חושפים מה קורה בגוף בזמן סרט אימה, ולמי כדאי לוותר על החוויה.
הדופק מאיץ, כפות הידיים מזיעות, אנחנו מתכווצים בכיסא ובכל זאת לא מפסיקים לצפות. סרטי אימה הם אחד הז׳אנרים המצליחים בקולנוע ובשירותי הסטרימינג, ובכל שנה מגיעים גם לבתי הקולנוע בישראל עשרות סרטים כאלה. השאלה למה בני אדם בוחרים מרצונם לחוות פחד מעסיקה חוקרים בתחומי הפסיכולוגיה, מדעי המוח והפיזיולוגיה, והתשובות שמתגבשות מגלות הרבה על האופן שבו המוח מעבד איום, ריגוש והנאה.
תגובת הילחם או ברח, מול מסך
כשאנחנו רואים סצנה מפחידה, המוח מגיב כמעט כאילו האיום אמיתי. אזור במוח שמעורב בזיהוי סכנה, האמיגדלה, מופעל במהירות ומפעיל את מערכת העצבים הסימפתטית. התוצאה מוכרת: עלייה בדופק ובלחץ הדם, נשימה מהירה, הזעה ושחרור של הורמוני סטרס כמו אדרנלין וקורטיזול.
במקביל, אזורים אחרים במוח, שאחראים על הערכה ושיפוט, מזכירים לנו שאנחנו יושבים בבטחה בסלון או בקולנוע. השילוב הזה, של תגובה גופנית חזקה יחד עם ידיעה שאין סכנה אמיתית, הוא לפי חלק מהחוקרים סוד ההנאה. אנחנו חווים את הריגוש של פחד בלי המחיר שלו.
מה מגלים מחקרי הדמיה
מחקרים שבהם משתתפים צפו בסרטי אימה בתוך סורק MRI תפקודי הראו שבזמן צפייה ברגעי מתח, אזורים במוח שקשורים לתפיסה חזותית, לקשב ולהכנה לפעולה מתואמים זה עם זה בצורה מוגברת. המוח, במילים אחרות, מתכונן לתגובה גם כשאין למה להגיב. מעניין שלפי המחקרים, הפעילות גוברת במיוחד בזמן המתח שלפני הבהלה, ולא רק ברגע הבהלה עצמה.
מחקרים אחרים מצאו שאחרי חוויה מפחידה בסביבה בטוחה, כמו בית רדוף מאורגן, חלק מהמשתתפים דיווחו על שיפור במצב הרוח ועל ירידה בתחושת הלחץ. ההסבר המשוער הוא שהשחרור שבא אחרי הפחד יוצר תחושת הקלה והישג.
פחד מבוקר כאימון רגשי
קבוצת חוקרים הציעה שסרטי אימה משמשים מעין סימולציה בטוחה, שבה אנחנו מתרגלים התמודדות עם פחד ואי ודאות. במחקר שנערך בתקופת מגפת הקורונה נמצא שחובבי סרטי אימה דיווחו על עמידות נפשית מעט גבוהה יותר בתקופה הלחוצה. מדובר בממצא מעניין, אבל במחקר תצפיתי כזה קשה לדעת אם הסרטים עצמם תורמים לחוסן, או שאנשים בעלי אופי מסוים פשוט נמשכים לז׳אנר.
ההבדלים בין אנשים גדולים מאוד. יש מי שמחפשים ריגושים ונהנים מכל בהלה, ויש מי שחווים חרדה אמיתית שנמשכת שעות וימים. גורמים כמו מזג, ניסיון חיים, גיל ומצב נפשי משפיעים על התגובה.
גוף בפעולה: שריפת קלוריות וסטרס
מחקר קטן שזכה לפרסום בכלי התקשורת מצא שצפייה בסרט אימה מעלה במעט את הוצאת האנרגיה בזכות עלייה בדופק ובחילוף החומרים. כדאי להתייחס לממצא כזה בהומור ולא כתוכנית כושר: ההבדל קטן, והמחקר היה מצומצם.
בצד הפחות נעים, אצל אנשים עם מחלות לב, הפרעות קצב או לחץ דם לא מאוזן, עלייה חדה בהורמוני הסטרס ובדופק אינה בהכרח רצויה. אין סיבה לבהלה, אבל מי שיש לו מחלת לב ומרגיש שסרטים מפחידים גורמים לו לדפיקות לב או לכאבים בחזה צריך להתייחס לכך ברצינות ולהתייעץ עם הרופא.
שינה וסיוטים
צפייה בסרט מפחיד לפני השינה עלולה להשפיע על איכות השינה. העוררות הגופנית מקשה על ההירדמות, ותכנים מטרידים עלולים לחזור בחלומות. אצל רוב האנשים מדובר בהשפעה חולפת, אבל מי שסובל ממילא מנדודי שינה או מחלומות מטרידים ירוויח מצפייה מוקדמת יותר בערב, או מהפסקה של סרט קליל לפני השינה.
אצל אנשים שחוו טראומה, ובמיוחד אצל מי שסובל מתסמונת דחק פוסט טראומטית, סרטים עם אלימות או תוכן מבהיל עלולים לעורר זיכרונות ולהחמיר תסמינים. בישראל, שבה רבים חשופים לאירועים ביטחוניים, זה שיקול חשוב. אין חובה לצפות במשהו רק משום שכולם צופים.
ילדים ובני נוער
ילדים צעירים מתקשים יותר להבחין בין דמיון למציאות, והפחד שהם חווים מסרט עלול להימשך זמן רב אחרי הצפייה. מחקרים בתחום התקשורת והילדים מצאו שרבים מהמבוגרים זוכרים עד היום סרט שהפחיד אותם בילדות. לכן הגבלות הגיל אינן רק עניין טכני, וכדאי שהורים יכירו את התוכן לפני שהם מאפשרים צפייה.
כמה המלצות להורים:
- לבדוק את דירוג הגיל ואת תיאור התוכן לפני הצפייה
- לצפות יחד עם הילד כשמתלבטים, ולשוחח אחרי הסרט
- להתייחס ברצינות לפחדים שמתעוררים ולא לבטל אותם
- להימנע מסרטים מפחידים לפני השינה אצל ילדים צעירים
לסיכום
צפייה משותפת: כוחה של חוויה קבוצתית
חלק מהקסם של סרטי אימה טמון בצפייה המשותפת. מחקרים על חוויות רגשיות קבוצתיות מצאו שכאשר אנשים חווים פחד יחד, הם נוטים להרגיש קרבה גדולה יותר זה לזה. הצעקה המשותפת באולם הקולנוע, הצחוק העצבני שאחרי הבהלה והשיחה אחרי הסרט יוצרים תחושת שייכות. יש חוקרים שמציעים שזו אחת הסיבות לכך שסרטי אימה פופולריים במיוחד בקרב בני נוער וזוגות צעירים.
גם הסביבה משפיעה על עוצמת החוויה. צפייה בחושך מוחלט, עם מערכת שמע חזקה, מגבירה את התגובה הגופנית, וצפייה באור ובחברה מפחיתה אותה. מי שרוצה ליהנות מהז׳אנר אבל מרגיש שהוא נבהל יותר מדי יכול להתאים את התנאים: להשאיר אור דולק, להנמיך את הקול ולצפות עם חברים.
המחקר מראה שהפחד בסרטי אימה הוא חוויה גופנית ונפשית אמיתית, שהמוח והגוף מגיבים אליה כמעט כמו לאיום של ממש. עבור רבים זו הנאה, ריגוש ואולי אפילו תרגול רגשי. עבור אחרים זו חוויה מעוררת חרדה שאין סיבה לעבור. כמו בהרבה תחומים, ההקשבה לגוף ולתגובות האישיות היא המדד הטוב ביותר, ומי שחווה חרדה מתמשכת או תסמינים גופניים מטרידים כדאי שיפנה לאיש מקצוע.